עם כל מה שאני מייצג - וזה החופש וקיום חירותו של האחר,
הכי קשה שיש זה להעניק לקרובים ביותר אליך את אותו החופש.
אתה אוהב כלכך ורוצה חזק.
ואתה חובק כמו דוב ואוהב כמו ערפד.
האנשים הקרובים אליך מרגישים בבית הסוהר.
למדתי היום שככל שבנאדם נמצא עמוק ונעלה,
הנשמה שלו זקוקה לחופש תנועה ומרחב מחיה.
קשה מאוד להבין מה אתה עושה לא בסדר,
בסך הכל בא לביקור, כותב ומצלצל.
בסך הכל נותן נשיקה וחיבוק ושואל לשלומו
על איזה חופש המשורר מדבר? אני לא מכריח לעשות דבר.
למדתי שחופש ודרור הן מילים כוללות
וכל אחד מסתכל עליהם בצורה אחרת
מבחינתי לקפוץ לאלפי מסגרות וחוקים נותן את החופש הכי חזק שיש.
מבחינתה זה לפרוס כנפיים ולבחור מתי ואיפה לנחות אם בכלל.
זה מדהים.
אני מתחרט על מה שאמרתי בקטעים הקודמים שכתבתי.
אבל אני לא אערוך או אמחק. זו דרך הלמידה שלי.
ככה אני ועצמי לומדים.
אני מצטער על כל אותם אי אלו שמרוב שאהבתי חנקתי יותר מידי.
אני מרגיש פספוס על כל אותם בחורות שפספסתי איתם מערכות יחסים כאלה ואחרות.
אבל במקום להצטער כלכך אני מרגיש גם סיפוק מלמידה.
ואני כבר מת להוכיח לעצמי ולאחרות שאני מסוגל. לתת את כל המרחק והמרחב שהן רוצות
אין בזה ניצול ו/או שקר. זה פשוט מדהים לאהוב בצורה כזו.
אהבה זה לתת לאחר לצמוח בעצמו מעצמו ולא רק לבנות יחדיו.
עכשיו אני מחייך.
;){kind=link}