כי זה לא הנקודה, ומוטב שלא אפספס אותה. יפה שעה אחת קודם
(אפילו חצי שעה יהיה מצוין.)
בהשראת הפסיכומטרי.
אני ניגש אל הבעיה, כמו אל שאלה בפסיכומטרי.
נורא מפתה להתחיל לתהות, ולחשוב, ולחשב בראש ובעל פה.
כמובן שמייקל ג'ורדן יצליח לקלוע לסל מנקודת העונשין.
אבל מה לגבי 190 זריקות ברצף?
ככה זה בחיים.
עמוסים בנטל של בעיות.
ואסור לחשוב יותר מידי.
כי כמו בפסיכומטרי, זה מעייף ומתיש, וכל מה שבא לך לעשות בסוף יום הוא לשבור כלים.
חשבון נפש. ישיבה על כוס של נוזל אינדיבידואלי מרגיע.
כניסה לשאלה. "חזרה בשאלה"
מה רוצים ממני = מה באמת הבעיה, מה שורש הבעיה
בחירת סוג השאלה. "מדוע כמה מה מי מו היכן הכיצד."
(אין באמת שאלת "מו" זה סתם בא בטוב.)
מיצוי ראשוני עם מיצוי מתקדם של השאלה / הבעיה.
מה אני יכול לעשות בנידון? האם אני קשור לבעיה?
כורח הנסיבות, התחשבות בזולת, שמירה על ערכים ומוסר, דגשים.
החיים נורא מסובכים.
ושאלת "האם אני יכול לעשות משהו לגבי זה" מאוד מפשט הכל.
אפשר להתבחבש ולהתפלש בכל פילוסופיית ופסיכולוגיות העולם הזה.
אני חושש שזה קצת גדול מידי.
קצת יותר מידי.
שלב הפיצוח.
כן, יש לי משהו לעשות לגבי זה - אני ניגש להשתמש,
בכל הכלים שעומדים לרשותי
וכמובן בכלים המתאימים.
לא, אין לי באמת מה לעשות בנידון.
אז צריך להפנים ולהשלים לחיות עם זה, או לתת לזה ללכת.
אין אז אין.
לרוב כל הבעיות מתחילות ונגמרות בתקשורת.
;){kind=link}