החששות, הופכות עורן לתקווה.
הכאב הנוראי הוותיק בשנים, מתגלגל להיות עוד חוויה משעשעת ומהנה.
כלכך מפתיע, שהנושא ממנו כלכך כאבתי שנים, הופך במהירות לעניין של מה בכך.
משהו שגרתי ומשעשע שמבצעים יום יום.
כמו לזרוק פחית לאחור ולקוות שתיכנס לפח, להסתובב ולגלות אם היא נכנסה, בחצי חיוך שכזה.
עד לא מזמן, המודעות העצמית שלי פשוט שטפה אותי בגלים של יגון וסבל.
להסתובב לגלות שהפחית - שוב - לא נכנסה לפח ופשוט להרשות לעצמי, ליפול, להתמוטט.
Abuse is now amuse
כמה כיף ומשחרר לגלות את העבודה המשמחת כלכך הזאת.
כמה חופשי אני מרגיש עכשיו, חופשי מעצמי בעצמי.
ובכן, נכון הדבר שאמרו לי מימים ימימה,
הצרות שלך גדלות יחד אתך, והצרות שאתה משיל מאחור, דומות לעניין פעוט, פשוט ומשעשע
הפרספקטיבה שלך משתנה והצורה בה אתה רואה את הצרות ו/או המתנות שלך בחיים, אחרות.
עם השנים, עם השנים.
מה יצעק יום, מה ימלמל שבוע, ומה תלחש לי השנה ?
;){kind=link}