תחושה שעומד אני לעבור סדרה של חוויות מאוד לא נעימות.
שעות קשות מנשוא.
להקיץ בבוקר יום א', לגלגל מחשבות והרהורים שונים ולגלות שהכל שחור שמה.
כל מה שאני מרגיש לקראת הבאות בימים הקרובים אלו סימנים שחורים הרי אסון פשוט.
פרפרים שחורים מתעופפים בלהט,
מאיימים לקרוע לגזרים את האיברים הפנימיים.
המוח מנסה לעזור, כי כבר אמרתי שהלב שלי נמצא בתכנית להגנת עדים.
מנסה לשתף מסקנות לוגיות רציונליות לחלוטין.
מנסה לשחרר אווירה פרגמטית משהו.
כל תא ותא בגופי מסכים איתו, אומר נכון ומהנהן, אפילו הלב לא מבין מאיפה הוא יכול ללקט רגש רע ולא להסכים.
גם הלב מסכים, אין שום רע שיש להרגיש, נהפוך הוא, העניינים זורמים באופן חיובי לאחרונה.
ובכל זאת, לתחושות העמוקות והמיסטיות האלה שהפרפרים נושאים איתם יש נשמה משלהם.
והם אומרים נואש, אומרים שהשבוע הזה יאיים לכלות אותי מעל פני האדמה.
אני לא בחור פסימי מטבעי, בייחוד לא בתקופה האחרונה.
אני מנסה להתנגד לתחושות האלה בכוח ובכל פעם שאני מנסה, אני מעלה חרס,
אם לא מחמיר את המצב אפילו עוד יותר.
הנה כבר הסופ"ש יגיע ותצלול למסיבות ואל חיקה של אהבה כזו או אחרת.
הנה כבר תסיים את רענון הנהיגה המכביד הזה ותשאיר אותו מאחוריך לחמש שנים הבאות.
יום שישי יקרא לך עם בוקר להתייצב על פוף נוח ולהשקיע את מחשבותיך בלמידת תשוקת הכתיבה שלך,
עם אותם אילו אנשים איכותיים וחדשים שהכרת ותכיר.
תמצמץ והשבוע יסגור דלתותיו במשמרת נינוחה של מוצ"ש.
- לא מצליח למצוא נחמה במפגש בית הספר, גם לא במסיבה שתחול באותו ערב.
גם לא בפגישת החדשה, גם לא בסוף השבוע והסגירה.
להפך, אהיה תשוש מידי בבית הספר ואתייצב כפרח נובל, אולי עדיף שלא אגיע בכלל.
למסיבה אבוא בלי כוחות נפשיים, אראה את כולם נהנים ושמחים ואני אהיה עצוב, בצד.
איכשהו פגישת האחת תתבטל, שוב, ואוסיף אותה בדמעות לרשימה הפורמלית-לא-פורמלית
רשימת ה - "לגמרי כן, אבל לעולם לא"
אוקיי, נגיד ואתאכזב מכל מה שהמוח ניסה לעזור, מוסיף ואומר -
לפחות תתנחם בבריחות זריזות מהשבוע על ידי הדברים הקטנים שאתה אוהב
השתמש בפוסט שכתבת "מגננות" ותתגונן !
הגן על עצמך, תשחק במחשב, זה עושה לך ממש טוב, תיפגש עם חבר שלך, תעשו ישיבות צ'יל כמו שאתם אוהבים.
ותעשה ספורט, ידוע שריצות משחררות אותך, תשתחרר אם כן בריצה אחת יותר השבוע.
מיד עונים לו הפרפרים: לא תוכל לברוח, לא יהיה לך זמן לברוח לשום מקום.
לוח הזמנים עמוס מידי, יתרה מכך שלא תוכל להיפגש לישיבות, לשחק במחשב ולעשות ספורט,
אתה תרד למטה אל הטיפות המרות של חוסר שעות שינה,
אכילה לא נכונה ופגיעה כבדרך אגב בסולם הספורט שלך.
מפחד.
;){kind=link}