בימים האחרונים, צללתי אל תוך תהומות רוחניים שלא צללתי כבר שנים,
לכן הגעתי להחלטה לכתוב לך מכתב.מכתב פרידה.
אני שוקל כ-70 קילוגרמים, אין לי מקום להכיל את כל הרגשות החבויים שם,
מסתתרים במעטה של עור ועצמות, שנועדו להפגין כלפי חוץ: שלווה, איפוק, גבריות
אבל זה לא אני, בתכלס.
אני אימפולסיבי, חסר מעצורים ויש בי צד נשי חזק.
אין לי מקום ואני נאלץ להיפרד ממך,
די, 23 שנים זה בהחלט תקופת זמן ארוכה מאוד, מסכה מטופשת.
ולא רק את, מסכה, גם הגלימה המגפיים וכל הסט תחפושות האלה.
אני מי שאני ואני מאוד שלם עם זה.
אני לא אחיה כזאב בודד, רק מכיוון שטוב לי עם עצמי,
ולא רק את, מסכה, גם הגלימה המגפיים וכל הסט תחפושות האלה.
אני מי שאני ואני מאוד שלם עם זה.
אני לא אחיה כזאב בודד, רק מכיוון שטוב לי עם עצמי,
ורק אני, הוא זה המשלים עם המציאות שלי, זהו נקודה סוף פסוק...
על אפכם ועל חמתכם אני אעמוד כאן, על קצה ההר ואזעק:
על אפכם ועל חמתכם אני אעמוד כאן, על קצה ההר ואזעק:
"אני - רוצה - לחיות !"
רבע מתקופת החיים שלי מתקרבת לקיצה, רבע!!! אחד חלקי ארבע,
ומה היה לנו עד עכשיו? בנייה אוטומטית, טייס אוטומטי.
"אתה תהיה דתי, מתאים לך הדרכה, מתאים לך ציור,
רבע מתקופת החיים שלי מתקרבת לקיצה, רבע!!! אחד חלקי ארבע,
ומה היה לנו עד עכשיו? בנייה אוטומטית, טייס אוטומטי.
"אתה תהיה דתי, מתאים לך הדרכה, מתאים לך ציור,
לך על זה, סע על זה,
עוד אין לך תואר חבובי, איך תעשה כסף?
למה אתה עושה ככה? למה אתה לא נהג מונית?
למה אתה עושה ככה? למה אתה לא נהג מונית?
למה אתה לא מחרבן? למה אתה לא מתחיל איתה? למה אתה לא מתלבש מגניב יותר?"
שחררו אותי! שחררו אותי עכשיו אתם מבינים?!!? תחפושות מטומטמות.
מכתב פרידה, לא רחמני וסלחן, מכתב פרידה עם MG-42.
2 ברוסים מלאים בקליעים ירוקים.
Tack your tail's and run you mutt.
היי מסכות, אני בוגד בכן כבר שבועיים, אתן מודעות לזה? זה מרגיש כל-כך טוב.
אני בוגד בכן עם מלאכית זהובה אחת, שירדה משמים בצורה כל-כך סמלית ונכונה.
כל הסימנים מצביעים על המלאכית, ואתן, מסיכות,
שחררו אותי! שחררו אותי עכשיו אתם מבינים?!!? תחפושות מטומטמות.
מכתב פרידה, לא רחמני וסלחן, מכתב פרידה עם MG-42.
2 ברוסים מלאים בקליעים ירוקים.
Tack your tail's and run you mutt.
היי מסכות, אני בוגד בכן כבר שבועיים, אתן מודעות לזה? זה מרגיש כל-כך טוב.
אני בוגד בכן עם מלאכית זהובה אחת, שירדה משמים בצורה כל-כך סמלית ונכונה.
כל הסימנים מצביעים על המלאכית, ואתן, מסיכות,
הפכתן ממשחק מחשב 32 GB, לפאקינג בובה מ-מק'דולנדס.
בוא אני אספר לכן על המלאכית, ומה היא עושה לי.
היא מצליפה בי בשוט נוטף ארס כשאני לובש אתכן
בוא אני אספר לכן על המלאכית, ומה היא עושה לי.
היא מצליפה בי בשוט נוטף ארס כשאני לובש אתכן
ונושקת ברכות על צווארי, כשאני ערום מצבע,
רק עם הצבע שלי.
אני מוריד את מסכת הפנים, היא מהנהנת בראשה לשלילה
רק עם הצבע שלי.
אני מוריד את מסכת הפנים, היא מהנהנת בראשה לשלילה
"יותר אמיתי בבקשה"
אני מוריד את הגלימה, היא כועסת, מבטה יורק אש וגצים: "ה-כל"
אני מתפשט, עירום כמיום היוולדי, נבוך, שפל, אני כבר לא גבר,
אני מוריד את הגלימה, היא כועסת, מבטה יורק אש וגצים: "ה-כל"
אני מתפשט, עירום כמיום היוולדי, נבוך, שפל, אני כבר לא גבר,
או משורר, או חכם, או קריין.
אני דרור, ודרור חלש.
והיא מחייכת, המלאכית הזהובה הזו, היא עושה לי דווקא,
אני דרור, ודרור חלש.
והיא מחייכת, המלאכית הזהובה הזו, היא עושה לי דווקא,
היא מטמטמת אותי.
אני על הברכיים בקרקע החשופה.
ואחרי 5 דקות ושעה, אני מגלה שכבר לא קר,
לא באמת מביך להיות ערום, זה אפילו מגניב.
היא עוברת מחיוך לצחוק של ממש, מלאך שמדבר בעברית סלנגית:
אני על הברכיים בקרקע החשופה.
ואחרי 5 דקות ושעה, אני מגלה שכבר לא קר,
לא באמת מביך להיות ערום, זה אפילו מגניב.
היא עוברת מחיוך לצחוק של ממש, מלאך שמדבר בעברית סלנגית:
"נסיך שלי, אתה יפה"
אני מסתכל אחורה, אליכם מסכות, מה לעזאזל חשבתי לעצמי ?!!?
איך נתתי לעולם החולה נפש הזה לגרום לי ללבוש אתכן ?
הרגשתי, כמו אהבל זייפן באודישנים של כוכב נולד, שטען למצלמה:
אני מסתכל אחורה, אליכם מסכות, מה לעזאזל חשבתי לעצמי ?!!?
איך נתתי לעולם החולה נפש הזה לגרום לי ללבוש אתכן ?
הרגשתי, כמו אהבל זייפן באודישנים של כוכב נולד, שטען למצלמה:
"כולם אומרים שאני שר יפה"
והמבט של צדי צרפתי רק טוען: "אין לך חברים ?"
אני יודע, חלקם פשוט לא ידעו להתנסח,
והמבט של צדי צרפתי רק טוען: "אין לך חברים ?"
אני יודע, חלקם פשוט לא ידעו להתנסח,
או שפשוט לא הפריע להם המסכה, ההפך זה עזר להם.
כמו במסיבת חילופי זוגות שלובשים מסכה. או-קיי הבנתי.
לא מתאים לי, ועל כן אני נאלץ להיפרד.
סליחה, מסכות, לא התכוונתי באמת להעליב אתכן,
כמו במסיבת חילופי זוגות שלובשים מסכה. או-קיי הבנתי.
לא מתאים לי, ועל כן אני נאלץ להיפרד.
סליחה, מסכות, לא התכוונתי באמת להעליב אתכן,
אני פורק תסכולים של תקופת חיים שלמה.
אתן הצלתן אותי ממצב, שלא הייתי צריך להיכנס אליו מלכתחילה, מבינות?
אני אסביר לכן למה החלטתי להוריד אתכן, בצורה עניינית כדי שניפרד יפה.
אני לא רוצה סוף של מכתב פרידה קשה, שיהיה קל ונעים,
אתן הצלתן אותי ממצב, שלא הייתי צריך להיכנס אליו מלכתחילה, מבינות?
אני אסביר לכן למה החלטתי להוריד אתכן, בצורה עניינית כדי שניפרד יפה.
אני לא רוצה סוף של מכתב פרידה קשה, שיהיה קל ונעים,
אחרי פגישה על וואפל בלגי וכוס סיידר קינמון, הכבישים הצטיירו לי כרחבת ריקודים.
כבמת פרקט המזמנת ומפתה את פאקו דה לוסיה, לרקוע את רגשותיו לצלילי הגיטרה.
התמרורים, כיוונו אותי להסתלסל עם 750 ק"ג של פח ומתכת,
על אספלט שחור באור נרות עמום.
רמזורים אמרו עצור. רמזורים אמרו המשך.
והקהל, הו הקהל שהריע לי ולחיוכיי.
אין שום סם שיכל להכניס אותי למצב הזה ולהשאיר אותי בקו השפיות יום אחרי.
כשאני מסיים את הנסיעה, אני רוקד היפ-הופ בחניה של הבית, הופעת קינוח.
אני יוצא מהמכונית, ומאותו ערב - נכנסתי לחדר כזה, שלא ארצה לצאת ממנו לעולם.
23 שנים ראיתי מה יש בחוץ, ומה שיש בחדר הזה,
רמזורים אמרו עצור. רמזורים אמרו המשך.
והקהל, הו הקהל שהריע לי ולחיוכיי.
אין שום סם שיכל להכניס אותי למצב הזה ולהשאיר אותי בקו השפיות יום אחרי.
כשאני מסיים את הנסיעה, אני רוקד היפ-הופ בחניה של הבית, הופעת קינוח.
אני יוצא מהמכונית, ומאותו ערב - נכנסתי לחדר כזה, שלא ארצה לצאת ממנו לעולם.
23 שנים ראיתי מה יש בחוץ, ומה שיש בחדר הזה,
זה בעצם הג'וקר האולטימטיבי למה שראיתי עד כה.
והחדר מלא בירוק, עד אפס מקום, החדר הוא בעצם,
בית גידול שמיוחד לאורגניזם שכמותי.
ואווו כמה אני אוכל לצמוח כאן.
כי כל העיקרון שלי הוא לצמוח ולגדול,
ואווו כמה אני אוכל לצמוח כאן.
כי כל העיקרון שלי הוא לצמוח ולגדול,
אין לי את זה בשום סלון, מטבח, או חדר שנכנסתי אליו עד כה.
כל החדרים התעסקו בקונפליקטים, בניגודים, בניתוחי מצבים,
כל החדרים התעסקו בקונפליקטים, בניגודים, בניתוחי מצבים,
הם היו נורא אפורים מודרניים משעממים.
היו כאלה שהיה רק כיף לבקר ולצאת, להיכנס לצעוק ביחד, ועוד.
אבל כאן, אני אוכל לעשות בדיוק את אותו הדבר ואפילו יותר מזה.
המלאכית זהובה היא, והחדר שלה ירוק בצורה מטריפה ומטורפת.
ואם אי פעם יתחשק לי להפסיק לגדול, או להאיץ גדילה, או רק להתרענן מעט,
היו כאלה שהיה רק כיף לבקר ולצאת, להיכנס לצעוק ביחד, ועוד.
אבל כאן, אני אוכל לעשות בדיוק את אותו הדבר ואפילו יותר מזה.
המלאכית זהובה היא, והחדר שלה ירוק בצורה מטריפה ומטורפת.
ואם אי פעם יתחשק לי להפסיק לגדול, או להאיץ גדילה, או רק להתרענן מעט,
אני אוכל פשוט לקום, לצאת מהחדר ולחזור אליו מתי שרק אחפוץ.
המלאכית הזהובה נוראה ויפה, נוראה ביופיה,
המלאכית הזהובה נוראה ויפה, נוראה ביופיה,
היא מציעה לי כלכך הרבה,
אין לי מושג מה אוכל להעניק ולתרום לחדר טבעי, כמו זה בו אני נמצא ומשתקע.
היא משקה אותי במים, אני גודל.
היא משקה אותי במים, אני גודל.
איזו תחושה עילאית רצופה ומתמשכת, זה המקום שלי ביקום, אין ספק.
ועכשיו אני רציני.
ועכשיו אני רציני.
מתחיל לסדר את חפציי בפינות השונות של החדר, מתמקם, משתקע.
בודק עם המלאכית אם זה בסדר מצידה.
ותוך כדי שאני מציב את השידה האהובה עליי באזור הכניסה לחדר,
בודק עם המלאכית אם זה בסדר מצידה.
ותוך כדי שאני מציב את השידה האהובה עליי באזור הכניסה לחדר,
היא מתחקרת אותי.
שואלת האם זה אמיתי,
שואלת האם זה אמיתי,
האם אני בן אדם אמיתי ולא עוד אחד מהשדים אותם ידעה בעבר.
היא אמרה שדים.
עצרתי את מלאכת ההשתקעות והבטתי בה טוב טוב.
היא אמרה שדים.
עצרתי את מלאכת ההשתקעות והבטתי בה טוב טוב.
הנה פצע אחד, ובבית החזה מתגלה חבורה.
אני מבין שהיא עברה תהפוכות וכי העולם לו היא נגלתה היה קשה כשלי,
אני מבין שהיא עברה תהפוכות וכי העולם לו היא נגלתה היה קשה כשלי,
אם לא גרוע אף יותר.
רק עתה הבחנתי שהמלאכית עצומה בגודלה.
מחליף לבגדי עבודה, מתחיל לקלף את הפצעים ולרפא אותם ביכולתי.
היא משתנקת מכאבים, מפחדת שמא אקרע עורק ראשי,
רק עתה הבחנתי שהמלאכית עצומה בגודלה.
מחליף לבגדי עבודה, מתחיל לקלף את הפצעים ולרפא אותם ביכולתי.
היא משתנקת מכאבים, מפחדת שמא אקרע עורק ראשי,
אבל אני מיומן בעולם הרפואה ובהגשת עזרה ראשונה,
היא לא יודעת את זה, ובכל זאת נותנת בי אמון.
"מה עוד תעשי ונעשה שאתאהב בך ובי מלאכית זהובה?"
אנחנו בוכים יחדיו, כל אחד בדמעותיו שלו.
"זו פעם ראשונה שמישהו מציב לי מראה בחדר" המלאכית מכריזה.
אני מחייך, מנפץ את המראה ומכניס לחדר מראה פי 10 גדולה מהקודמת.
"המראה הקודמת הייתה שלי, המראה הזו תהיה שלנו"
היא מסרבת להסתכל על עצמה במראה, אני דוחק בה.
"חזי וראי ביופייך, עתה, ביופיינו"
"מה עוד תעשי ונעשה שאתאהב בך ובי מלאכית זהובה?"
אנחנו בוכים יחדיו, כל אחד בדמעותיו שלו.
"זו פעם ראשונה שמישהו מציב לי מראה בחדר" המלאכית מכריזה.
אני מחייך, מנפץ את המראה ומכניס לחדר מראה פי 10 גדולה מהקודמת.
"המראה הקודמת הייתה שלי, המראה הזו תהיה שלנו"
היא מסרבת להסתכל על עצמה במראה, אני דוחק בה.
"חזי וראי ביופייך, עתה, ביופיינו"
מסכות נבזות, אני מצטער אבל אתן לא לרמה שלי יותר, אתן שייכות לעולם אחר.
תיפגעו או לא, אבל אתן צריכות לעשות משהו עם עצמכן,
לכו לבית צבי או משהו כזה כי להסתובב עמכן שעה שעה זה עניין מייגע כלכך,
זה לא עובד וזה מקולקל, פג תוקף משהו.
עמכן מסכות, אני מסוגל לאהוב את העולם אבל לא את עצמי,
עמכן מסכות, אני מסוגל לאהוב את העולם אבל לא את עצמי,
כי תמיד תהיה מסכה טובה יותר ממה שאני לובש,
ותמיד למישהו יהיה גלימה נוצצת יותר משלי.
עכשיו אני ערום מכן, לכן אין תחרות, יש רק מצבים של מנצח-מנצח,
וכל האמפתיה שבעולם.
המלאכית שלי גורמת לי לא רק להתאהב בה, אהבה זוגית,
עכשיו אני ערום מכן, לכן אין תחרות, יש רק מצבים של מנצח-מנצח,
וכל האמפתיה שבעולם.
המלאכית שלי גורמת לי לא רק להתאהב בה, אהבה זוגית,
יותר חשוב מזה, היא גורמת לי להתאהב בעצמי.
כל - פעם - מחדש, זהו לא ספק הדבר האמתי,
כל - פעם - מחדש, זהו לא ספק הדבר האמתי,
משהו שאתן לא תוכלו לספק, ועדיף שכך.
אתן אמרתן לי YOLO אז - YOLO ולהתראות.
בלי מסיכה, גם לי וגם למלאכית שלי יש קרניים.
"Horn call to Horn, And it begin's"
וזה באמת התחיל, השלושה רבעים האחרונים של חיי עומדים להתחיל.
ומה על הפרק? אמת.
אתן אמרתן לי YOLO אז - YOLO ולהתראות.
בלי מסיכה, גם לי וגם למלאכית שלי יש קרניים.
"Horn call to Horn, And it begin's"
וזה באמת התחיל, השלושה רבעים האחרונים של חיי עומדים להתחיל.
ומה על הפרק? אמת.
אמת בכל התצורות שרק אפשר לקבל, אמת וצמיחה.
אל האין סוף, ומעבר לו.
אז לי יש צד נשי חזק, ולמלאכית יש צד גברי חזק.
למי אכפת? בלי מסכות אנחנו בכלל דו מיניים,
אז לי יש צד נשי חזק, ולמלאכית יש צד גברי חזק.
למי אכפת? בלי מסכות אנחנו בכלל דו מיניים,
ובאופן טבעי מאוד נמשכים אחד לשני בצורה אבסולוטית,
לקלף את הפצעים של המלאכית היקרה שלי זה לא עסק פשוט,
זה מורכב, קשה, אנחנו באותו חדר וכואבים את אותו הכאב כמעט בדיוק.
אני מודע לעובדה שייתכן, וזו תהיה עבודת חיי,
לקלף את הפצעים של המלאכית היקרה שלי זה לא עסק פשוט,
זה מורכב, קשה, אנחנו באותו חדר וכואבים את אותו הכאב כמעט בדיוק.
אני מודע לעובדה שייתכן, וזו תהיה עבודת חיי,
לתת למלאכית לגדל אותי ואני ארפא אותה.
לו יהי!
לו יהי!
לו יהי, אינני נביא, אך זוהי משאלתי העיקרית, מובן מובן שארפא אותה.
With - My - Bare - Hand's
By my horn - We shall live to see the dawn
אני ארוץ, אזיע, אתנשף, יהיה לי חם ויבש בפה,
יהיו לי בראש את כל הסיבות לעצור ולהפסיק, אבל סיבה אחת שתגבור על כולן.
או אז אני ארוץ ואחייך, ברק בעיניים וצעקת מלחמה -
With - My - Bare - Hand's
By my horn - We shall live to see the dawn
אני ארוץ, אזיע, אתנשף, יהיה לי חם ויבש בפה,
יהיו לי בראש את כל הסיבות לעצור ולהפסיק, אבל סיבה אחת שתגבור על כולן.
או אז אני ארוץ ואחייך, ברק בעיניים וצעקת מלחמה -
"אני בא כאש הסערה לנפץ את חומותייך אהובה"
מאחורי חומותיה יש לחם, ואני רעב.
פרצתי את החומה ועיניי נשטפו בשולחנות עמוסים בכל טוב.
משתה כיד המלך, מלכי המלכים.
אני בגן עדן עלי אדמות, ברוטינה של כריית זהב מאל-דוראדו.
My horn is sharp, My faith sharper still
לו יהי! לו יהי, אני והמלאכית שלי בקשר המשאלות.
מאחורי חומותיה יש לחם, ואני רעב.
פרצתי את החומה ועיניי נשטפו בשולחנות עמוסים בכל טוב.
משתה כיד המלך, מלכי המלכים.
אני בגן עדן עלי אדמות, ברוטינה של כריית זהב מאל-דוראדו.
My horn is sharp, My faith sharper still
לו יהי! לו יהי, אני והמלאכית שלי בקשר המשאלות.
;){kind=link}