הפחד מהרווקות

אמממ, אני מסכים איתך בלב שלם אבל לא מסכים איתך.
כלומר אני מבין את נקודת המבט שלך שהכל ניראה מכני וללא רגש רק כי ככה החברה הכתיבה.
ואני לא צריך לספר לך שאני בדיוק כמוך, לא אוהב את כל התוכניות המוכנות האלו של עשה ככה בתאריך כך וכך ובאירוע כזה יש להתנהג כך..

מצד שני כפי שאני מקווה שהעולם יקבל אותי על אף מגרעותי (המגוונות) אני מקבל את העולם ואת החיים בו כפי שהם והזוי כפי שישמע יש אנשים שזה אורך החיים שלהם והם מקיימים אותו מתוך אמונה שלמה שזה השביל הנכון, אז אני אומר בוא ניפגש באמצע (אני בטוח שיש איזה נקודת כינוס כזאת שכולם מרימים בה רגליים למעלה) אני מוכן לקבל אותם כפי שהם ולכבד את המנהגים שלהם ואף מידי פעם לקחת בהם חלק מתוך רצון שהם יקבלו אותי ברגעים בהם אני מבקש להתקיים ללא התוכניה הזאת..

מה אתה אומר אפשרי?

איזו שאלה. ודאי.
העניין בדיאלוג הזה הוא העבודה העצמית שלי נגד התפיסה שאני חייב להימצא במערכת יחסים זוגית עם מישהי.

מהמם