אם היא תגיד "לא" אתחשל נפשית, זה אימון בסך הכל ולמידה.
עדיף לשמוע ממנה "לא" מאשר להחליף חיוכים ולא לדעת מה היה קורה אם וכאשר....
לא צריך להיות כלכך אבסולוטי קיצוני.
אלו שאמרו "לא", יחלפו עם הזמן וייעלמו.
ואלו שאמרו "כן", ירוויחו את חבילת העסקה הנושאת את שמי.
לא צריך כלכך הרבה "כן", אני בחור צנוע המסתפק במועט.
הדבר המרעיש האחרון שגיליתי הוא שרוב אלו שאומרות "לא",
לאו דווקא סירבו בגלל סיבה שלילית, אלא דווקא בגלל סיבות מאוד חיוביות. יותר מידי חיוביות.
הפחד לאבד בחור מקסים ורומנטיקן, גובר על תחושות התשוקה והמשיכה לאותו בחור.
זה כלכך עצוב וטראגי.
המחשבה שלא מגיע לה להיות עם אותו בחור מקסים,
שלבטח משהו יפוצץ את הכל ויחריב את הקשר, דבר שיגרום להרס מנטלי עצום לתקופה ארוכה.
איזו מחשבה ארורה ופסימית. איך אפשר לחיות ככה, כבולה בשלשלאות של מחשבות שחורות שכאלה.
לאן ואיה ההעצמה האישית נעלמה ? מה עם קצת שאיפה וחתירה למצוינות ?
ראי את המחשבות שלי - "היי ! מגיע לי לצאת עם דוגמנית, או מישהי מאוד עמוקה ואיכותית.
מגיע לי כי אני מכיר את עצמי.
וגם אם לא כלכך מגיע לי, אני אלחם על זה. עליה. אני אשאף לטוב ביותר.
רוב אלו שאמרו "לא", פשוט נקלעו ללבירינת מחשבות מטורפות בינן לבין עצמן,
וכך הן חושבות - אנחנו נתחיל לצאת, לחוות דברים חדשים ביחד, אנחנו ניקשר ונתאהב,
וכבר גמרנו אומר שאהבה בראשיתה מבט, משם יורדת היא אל הלב ומהלב אל הקרביים ואז כבר אין מוצא.
אני מפחדת להגיע לאין מוצא.
כי הגבר יפלס את דרכו החוצה מאיתנו ואני אתקע עם חנית בלב ורסיסים מהעבר לתקופה של שנים,
עד אשר יצמחו קמטים ויהיה קשה ללכת. אני כלכך מפחדת.
למה הן מתבגרות מהר מידי ? למה בחורות בנות 20+ מפעילות את המוח כאישה שעברה עליה הכלח בהחלט.
מדוע הן לא חושבות כיאה לבחורה צעירה סקסית שופעת ?
הכל בסדר, זו רק פגישה אחת ראשונה ויחידה,
לא ביקשתי נישואין, גם לא ילדים, לא הצעתי חברות או מגורים משותפים,
בסך הכל שעתיים איכותיות של כוס קפה, דיבור על דה והא והיכרות ראשונית,
כמה כואב ונורא זה יכול להיות ?
אינני סוטה מין, פדופיל, אנס או רוצח שכיר, בסך הכל רומנטיקן קסום.
למה להיות חוצפנית ? אולי חלפה במוחך המחשבה שגם מהצד שלי זה קצת מלחיץ ומרתיע ?
ואולי אם תשאלי ותחקרי ותתני צ'אנס למילים שלי, לזרום אלייך,
תגלי שגם אני נרתע מקשר אבסולוטי קיצוני עכשווי ומיידי.
שלום לך - גם אני, עברתי נפתולים רעים בחיים וגם עליי רובץ נטל שיברונות הלב.
גם אני חוויתי קשרים שהפרידה מהן עוקצת ככוורת צרעות דרום אמריקאית שלמה,
שאני ארים ידיים ואומר נואש ? לחלוטין לא.
כבר המשלתי את החיים כבית גדול בעל מסדרונות, דלתות, חדרים וחלונות.
אני נמצא אי שם בקומה 438 בדלת עץ חמודה ואותנטית הנושאת את השם "דרור",
את נותנת למוח שלך לבצע את הפעולה האסורה בהחלט - "הסקת מסקנות חד צדדיות"
לא פתחת את הדלת, לא הרחת מה יש בפנים, עוד לא ביקרת ומיששת ונגעת וצחקת.
ממה את פוחדת ?
הנה, רק תפתחי אותה מעט, רק מבט חטוף ודי.
תנקשי על הדלת.
חישבי על כך - בדיוק באותו זמן שאת עומדת לפתוח את הדלת שלי - כך גם אני.
כל החששות שלך והפחדים - נוגעים גם אליי.
גם אני לא יודע מה יש לך בחדר.
אני חייב לתת דגש שאחרי שאת נכנסת לחדר למספר דקות, את יוצאת ממנו כדי להירגע ולעכל.
את לא יכולה לעכל משהו שלא אכלת. תאכלי יקירה זה לא רעל - זה אני.
בסך הכל חדרי, אני שם, ומעט מחפציי.
סלקי את המחשבות הרעות המאיימות לכלות אותך, פשוט תיכנסי לחדר.
תחשבי על דברים אופטימיים ויפים יותר.
אהבת את החדר, את מבקרת בו תכופות, מעין מקלט מהחיים האישיים שלך.
לפני ששמת לב אנחנו עוברים לחדר משותף, ומטיילים יחדיו בחדרים אחרים,
וגם בסלונות ומטבחים ושלל המטעמים שהעולם הזה מציע לנו.
איזה מחשבות יפות וקסומות, הלא כן ?
קרה ובסוף כל הקשר ירד לטמיון,
עדיף שכל זה היה קורה מאשר לתת לעצמך לחלוף עם השנים בצורה אפורה ומשעממת כלכך.
אני מעריך כלכך את הבנות האמיצות, שלא מפחדות וצועדות קדימה אל הלא נודע.
אני מוקיר אותן על האופטימיות והצ'אנס שהן נותנות לצעד השני והשלישי
אם היא תגיד "לא" אתחשל נפשית, זה אימון בסך הכל ולמידה.
עדיף לשמוע ממנה "לא" מאשר להחליף חיוכים ולא לדעת מה היה קורה אם וכאשר....
לא צריך להיות כלכך אבסולוטי קיצוני.
אלו שאמרו "לא", יחלפו עם הזמן וייעלמו.
ואלו שאמרו "כן", ירוויחו את חבילת העסקה הנושאת את שמי.
לא צריך כלכך הרבה "כן", אני בחור צנוע המסתפק במועט.
הדבר המרעיש האחרון שגיליתי הוא שרוב אלו שאומרות "לא",
לאו דווקא סירבו בגלל סיבה שלילית, אלא דווקא בגלל סיבות מאוד חיוביות. יותר מידי חיוביות.
הפחד לאבד בחור מקסים ורומנטיקן, גובר על תחושות התשוקה והמשיכה לאותו בחור.
זה כלכך עצוב וטראגי.
המחשבה שלא מגיע לה להיות עם אותו בחור מקסים,
שלבטח משהו יפוצץ את הכל ויחריב את הקשר, דבר שיגרום להרס מנטלי עצום לתקופה ארוכה.
איזו מחשבה ארורה ופסימית. איך אפשר לחיות ככה, כבולה בשלשלאות של מחשבות שחורות שכאלה.
לאן ואיה ההעצמה האישית נעלמה ? מה עם קצת שאיפה וחתירה למצוינות ?
ראי את המחשבות שלי - "היי ! מגיע לי לצאת עם דוגמנית, או מישהי מאוד עמוקה ואיכותית.
מגיע לי כי אני מכיר את עצמי.
וגם אם לא כלכך מגיע לי, אני אלחם על זה. עליה. אני אשאף לטוב ביותר.
רוב אלו שאמרו "לא", פשוט נקלעו ללבירינת מחשבות מטורפות בינן לבין עצמן,
וכך הן חושבות - אנחנו נתחיל לצאת, לחוות דברים חדשים ביחד, אנחנו ניקשר ונתאהב,
וכבר גמרנו אומר שאהבה בראשיתה מבט, משם יורדת היא אל הלב ומהלב אל הקרביים ואז כבר אין מוצא.
אני מפחדת להגיע לאין מוצא.
כי הגבר יפלס את דרכו החוצה מאיתנו ואני אתקע עם חנית בלב ורסיסים מהעבר לתקופה של שנים,
עד אשר יצמחו קמטים ויהיה קשה ללכת. אני כלכך מפחדת.
למה הן מתבגרות מהר מידי ? למה בחורות בנות 20+ מפעילות את המוח כאישה שעברה עליה הכלח בהחלט.
מדוע הן לא חושבות כיאה לבחורה צעירה סקסית שופעת ?
הכל בסדר, זו רק פגישה אחת ראשונה ויחידה,
לא ביקשתי נישואין, גם לא ילדים, לא הצעתי חברות או מגורים משותפים,
בסך הכל שעתיים איכותיות של כוס קפה, דיבור על דה והא והיכרות ראשונית,
כמה כואב ונורא זה יכול להיות ?
אינני סוטה מין, פדופיל, אנס או רוצח שכיר, בסך הכל רומנטיקן קסום.
למה להיות חוצפנית ? אולי חלפה במוחך המחשבה שגם מהצד שלי זה קצת מלחיץ ומרתיע ?
ואולי אם תשאלי ותחקרי ותתני צ'אנס למילים שלי, לזרום אלייך,
תגלי שגם אני נרתע מקשר אבסולוטי קיצוני עכשווי ומיידי.
שלום לך - גם אני, עברתי נפתולים רעים בחיים וגם עליי רובץ נטל שיברונות הלב.
גם אני חוויתי קשרים שהפרידה מהן עוקצת ככוורת צרעות דרום אמריקאית שלמה,
שאני ארים ידיים ואומר נואש ? לחלוטין לא.
כבר המשלתי את החיים כבית גדול בעל מסדרונות, דלתות, חדרים וחלונות.
אני נמצא אי שם בקומה 438 בדלת עץ חמודה ואותנטית הנושאת את השם "דרור",
את נותנת למוח שלך לבצע את הפעולה האסורה בהחלט - "הסקת מסקנות חד צדדיות"
לא פתחת את הדלת, לא הרחת מה יש בפנים, עוד לא ביקרת ומיששת ונגעת וצחקת.
ממה את פוחדת ?
הנה, רק תפתחי אותה מעט, רק מבט חטוף ודי.
תנקשי על הדלת.
חישבי על כך - בדיוק באותו זמן שאת עומדת לפתוח את הדלת שלי - כך גם אני.
כל החששות שלך והפחדים - נוגעים גם אליי.
גם אני לא יודע מה יש לך בחדר.
אני חייב לתת דגש שאחרי שאת נכנסת לחדר למספר דקות, את יוצאת ממנו כדי להירגע ולעכל.
את לא יכולה לעכל משהו שלא אכלת. תאכלי יקירה זה לא רעל - זה אני.
בסך הכל חדרי, אני שם, ומעט מחפציי.
סלקי את המחשבות הרעות המאיימות לכלות אותך, פשוט תיכנסי לחדר.
תחשבי על דברים אופטימיים ויפים יותר.
אהבת את החדר, את מבקרת בו תכופות, מעין מקלט מהחיים האישיים שלך.
לפני ששמת לב אנחנו עוברים לחדר משותף, ומטיילים יחדיו בחדרים אחרים,
וגם בסלונות ומטבחים ושלל המטעמים שהעולם הזה מציע לנו.
איזה מחשבות יפות וקסומות, הלא כן ?
קרה ובסוף כל הקשר ירד לטמיון,
עדיף שכל זה היה קורה מאשר לתת לעצמך לחלוף עם השנים בצורה אפורה ומשעממת כלכך.
אני מעריך כלכך את הבנות האמיצות, שלא מפחדות וצועדות קדימה אל הלא נודע.
אני מוקיר אותן על האופטימיות והצ'אנס שהן נותנות לצעד השני והשלישי