סכנה בהפרעה

אני עומד בעמדת תצפית גבוהה המתיימרת ל-20-30 מטרים מעל פני הקרקע,

נוף הררי-מדברי חושף קבוצה של חרדים מתקרבים במהירות מהדיונות אל האגם עליו עמדנו.

אני מסתכל למטה, עמדת התצפית התנשאה על גבי אגם ענקי ומלוח וממש מתחת לעמדה,

טבע אייל עם אוזניים פרוותיות של כלב, כולנו היינו בלחץ עליו ורצינו להציל אותו.

בגלל זה קבוצת החרדים אצה רצה לעברינו, ברור.

אחד מהם היה הרב השכונתי של סבתא שלי, זיהיתי אותו.

רציתי לרדת ולהציל אותו אבל בקשר אמרו שעוד אין אישור - "המתן קטנה"

חברה של אחותי הקטנה כבר ירדה בדרגש עם החבל שהשתלשל מהעמדה למטה

אבל אמרתי לה שעוד אין אישור, ושלא תהיה גיבורה גדולה.

זה פגע לי באגו ובכבוד, שילדה קטנה תחלץ לעזרתו של האייל ואני אשמע להוראות.

ירדתי למטה אבל היא כבר הגיע, האייל נחלץ, אולי.

אני בכיתה, לא כלכך נורמלית, כי הכל נורא חשוך

לידי יש אמא ובת רוסיות, נראה כאילו אנחנו בתוך שיעור של הנדסה או משהו כזה,

כי אני צריך למצוא זוויות של עיגולים משולשים 

ויש קווים מוזרים עם איקסים אדומים ושחורים שאני צריך להציב.

בכל מקרה, העתקתי מהן טיפה, הן נראו כאילו כבר ידעו הכל.

מישהו בא לאסוף אותי, או מישהי,

אני זוכר שמיהרנו ממש, 

כי יש תפקיד משחק שהתפנה באיזה סדרה או סרט והם מחפשים שחקן,

והם רוצים שאני אבוא להשתתף, אני נחפז וממהר, 

כולי בוץ ורפש מעמדת התצפית ומסריח מהלימודים,

אני צועק על זה שאסף אותי שימהר, שאנחנו עוד נאחר,

אנחנו נוסעים בדרכים, אני זע בחוסר נוחות באוטו, מבט רציני ומאופק.

פניה ימינה אחת חשפה מפלצות שנלחמות בכביש, הופכות מכוניות

דם משפריץ לכל עבר מגופותיהם של אזרחים חסרי ישע

זה שאסף אותי עוצר יוצא מהרכב בפאניקה

אני יוצא מהרכב אחריו, מצקצק בלשון ומתעצבן שאני עוד אאחר, 

אבל זה לא משנה אני כבר קרוב.

אז החלטתי שמפה אני אעשה את הדרך ברגל.

מדלג מעל גופות רצוצות ומכוניות בוערות .

"מה כל השטויות האלה עכשיו" אני רוגז. 

פניתי לאחת הסמטות, שתפקידה היה להעיר אותי.

אני עומד בעמדת תצפית גבוהה המתיימרת ל-20-30 מטרים מעל פני הקרקע,

נוף הררי-מדברי חושף קבוצה של חרדים מתקרבים במהירות מהדיונות אל האגם עליו עמדנו.

אני מסתכל למטה, עמדת התצפית התנשאה על גבי אגם ענקי ומלוח וממש מתחת לעמדה,

טבע אייל עם אוזניים פרוותיות של כלב, כולנו היינו בלחץ עליו ורצינו להציל אותו.

בגלל זה קבוצת החרדים אצה רצה לעברינו, ברור.

אחד מהם היה הרב השכונתי של סבתא שלי, זיהיתי אותו.

רציתי לרדת ולהציל אותו אבל בקשר אמרו שעוד אין אישור - "המתן קטנה"

חברה של אחותי הקטנה כבר ירדה בדרגש עם החבל שהשתלשל מהעמדה למטה

אבל אמרתי לה שעוד אין אישור, ושלא תהיה גיבורה גדולה.

זה פגע לי באגו ובכבוד, שילדה קטנה תחלץ לעזרתו של האייל ואני אשמע להוראות.

ירדתי למטה אבל היא כבר הגיע, האייל נחלץ, אולי.

אני בכיתה, לא כלכך נורמלית, כי הכל נורא חשוך

לידי יש אמא ובת רוסיות, נראה כאילו אנחנו בתוך שיעור של הנדסה או משהו כזה,

כי אני צריך למצוא זוויות של עיגולים משולשים 

ויש קווים מוזרים עם איקסים אדומים ושחורים שאני צריך להציב.

בכל מקרה, העתקתי מהן טיפה, הן נראו כאילו כבר ידעו הכל.

מישהו בא לאסוף אותי, או מישהי,

אני זוכר שמיהרנו ממש, 

כי יש תפקיד משחק שהתפנה באיזה סדרה או סרט והם מחפשים שחקן,

והם רוצים שאני אבוא להשתתף, אני נחפז וממהר, 

כולי בוץ ורפש מעמדת התצפית ומסריח מהלימודים,

אני צועק על זה שאסף אותי שימהר, שאנחנו עוד נאחר,

אנחנו נוסעים בדרכים, אני זע בחוסר נוחות באוטו, מבט רציני ומאופק.

פניה ימינה אחת חשפה מפלצות שנלחמות בכביש, הופכות מכוניות

דם משפריץ לכל עבר מגופותיהם של אזרחים חסרי ישע

זה שאסף אותי עוצר יוצא מהרכב בפאניקה

אני יוצא מהרכב אחריו, מצקצק בלשון ומתעצבן שאני עוד אאחר, 

אבל זה לא משנה אני כבר קרוב.

אז החלטתי שמפה אני אעשה את הדרך ברגל.

מדלג מעל גופות רצוצות ומכוניות בוערות .

"מה כל השטויות האלה עכשיו" אני רוגז. 

פניתי לאחת הסמטות, שתפקידה היה להעיר אותי.