ישנם אנשים, מיוחדים כאלה, נדירים.
שצצים לך בחיים רק אם אתה מוכן לכך.
רק אם אתה מוכן לקבל אותם.
אחרת המפגש ייראה מאוד תמוה וספקני.
מהצד האחד ולצד השני.
הם מייחסים יראת קודש לדברים אותם הם אוהבים,
מברכים להם שמות ונותנים להם תווים.
הם מעניקים להם באצילות גמורה ואמתית תואר אלוהי.
אותם אנשים, מיוחדים, נדירים,
מוקירים תודה לכל שביל ומהללים את הטבע
מעריכים חבר קרוב ונשמתם גדולה ועצומה.
מה באמת חשוב ולאן אנחנו צועדים?
כי בעצם ולמעשה אותם אנשים
נהנים ממה שיש ומסתפקים במועט
אין מהר ולצעוק הכל טוב הכל לאט
להגיד את מה שיש ואת מה שצריך
כי אין שום צביעות ומשחקים הם לא כמו כולם
כמו אקורדים שמתנגנים סתם כך על מיתרי קולם
ישנם אנשים שאינם יודעים עוני.
כי די בפרח קטן וכוס של שלווה.
מספיק בית צנוע ומספיק באהבה.
;){kind=link}